1/28/2010

עוברים דירה - בית חב"ד!


ביום רביעי עשינו את המעבר לדירה, זה היה ממש מרגש, להיות סוף סוף בדירה מסודרת ומרוהטת, בעה"ב העניק לנו בנדיבות את השימוש במקרר נוסף שהיה אצלו בבית, כיריים חדשות ואפילו בלון גז (דבר די יקר)! כעת ניגשנו להשלים את הקניות של הציוד – כלים, כסאות ושולחנות לבית חב"ד, ולעבור למצב של שיגרה.



את הספרים חילצנו מהארגז למעין ארון ספרים קטנטן, שמכיל את הכמות הנדרשת, מסגרנו כמה תמונות של הרבי מלך המשיח, קביעת מזוזה בפתח הראשי, לוח הזמנים ושילוט של בית חב"ד, ויש הרגשה של בית חב"ד.. עוד נקודה בעולם לקבלת פני משיח צדקנו!





ביום חמישי בלילה עשינו את הכשרת המטבח עם מים רותחים וברזל מלובן, בעה"ב קצת נלחץ לרגע כשהוא שמע על הרעיון, הוא פחד שהשיש יתקלקל, אבל אחרי הסבר קצרצר שהברזל המלובן לא יגע ח"ו בשיש הוא הסכים, עם התניה מפורשת שזה על אחריותי המלאה. ההכשרה עצמה עברה בשלום ללא נזקים לשיש, וכעת השיש לשירותינו במלוא הדרו..



יום שישי בתוך כל הלחץ של ההכנות, הלכתי לקנות דגים מהבאסטות בחוף, הבאנו את הציוד שלנו והם על המקום ארגנו את החיתוך והניקיון של הדג, תוך כדי שאני עומד שם, התאסף המון הודים לראות את המופע המדהים, איש מזוקן לבוש שחור-לבן עומד ליד באסטת דגים ומביט על ההכנה שלהם.. תוך כדי אני מבחין שבין המון ההודים עומדת אשה תיירת ומביטה גם על האירוע המרגש, אחרי כמה רגעים פניתי אליה ומסתבר שהיא יהודיה, והיא נמצאת יחד עם בעלה במקום, הם יצאו מרוסיה לפני 22 שנה, ומתגוררים כרגע בשיקאגו, הזמנתי אותם בשמחה לבוא לבית חב"ד עוד לפני שבת לדבר קצת.


בהמשך היום כשהם הגיעו לבית חב"ד, התברר תוך כדי דיבור שהם עורכים טיול מסביב לקהילות יהודיות בעולם, וכעת הם הגיעו לקוצ'ין בכדי לראות את בתי-הכנסת במקום, כששאלתי אותו מתי הוא הניח תפילין לאחרונה, הסתבר שהפעם היחידה שהוא הניח תפילין זה היה כשהוא יצא מרוסיה לפני 22 שנה, ומאז הוא לא הניח, אחרי שיכנוע קל מאוד הוא הסכים להניח תפילין ומאוד התרגש.


בסעודת שבת כשישבנו, הגיעו כ-15 אנשים לסעודה, במהלך הסעודה עצמה שהיתה הפעם הרבה יותר מגוונת מפעם קודמת, סלטים בשפע, דגים ומרק, שרנו כמה שירים במיוחד ברוסית בכדי שלזוג יהיה גם קשר אישי לסעודה, הם מאוד שמחו לשמוע את השירים, ובסוף הסעודה יצא לנו לשוחח, מסתבר שיש להם 2 ילדים בני 15-17 שעשו להם בר מצוה ללא הנחת תפילין.. הם הבטיחו שכשהם יחזרו הם ידאגו שהילדים יניחו תפילין, ושהם יכנסו לבית כנסת חב"ד של הקהילה הרוסית בשיקאגו.. פעולה של שבת...



בשבת הזו היה מנין גם ביום בבית הכנסת, מה שגרם לנו לצעוד חצי שעה לכל כיוון קצת חם אבל לא נורא, הטלית כבר היתה מוכנה מראש בבית הכנסת, התפילה במקום מאוד יפה, סגנון תפילה שונה קצת, בכלל התפילות בבית הכנסת בנוסח ספרדי, עם קצת פיוטים בתחילת התפילה, את קריאת התורה של פרשת ויחי הם מחלקים בצורה שונה מהחומשים, כך שכל הברכות יוצאות בעליה אחת, מנגינת הקריאה בתורה בצלילים הודיים עדינים, בשבת הזו קרא בתורה אחד מיהודי קוצ'ין שגר כיום בארץ ובא לביקור שורשים.

בבית הכנסת מצאנו 3 זוגות מהארץ שבאו לטיול שורשים בקוצ'ין, הם עצמם עלו לארץ בתור ילדים קטנים, והם נמצאים כבר כמה שבועות בקוצ'ין, ולא ידעו שאנחנו כאן, אבל בשבת כשהם מצאו אותנו הזמנו אותם לבוא לסעודת שבת והם באו, בסעודה עצמה היה מאוד מעניין, הם שרו זמירות שבת במנגינה של היהודים הקוצ'ינים, מנגינות עדינות ומיוחדות.

במשך השבוע נפגשנו עם ראש הקהל הנוכחי, גיסו של ראש הקהל הקודם, יהודי מבוגר בן 86 לאריכות ימים, יהודי מאוד חם, מאוד שמח לשמוע שאנחנו מתכוונים להשתקע כאן כבית חב"ד, הוא סיפר לנו איך שהם שמרו כשרות ככל יכולתם, לא אכלו מעולם טרף, ועושים מאמצים להשיג בשר כשר, הוא סיפר שיש להם ספרי תורה שדורשים תיקונים שהוא לבד לא יכול לעשות אותם, והוא ביקש שאעזור לו במה שאוכל, לתפור יריעות וכדו'.

בהמשך הוא הסכים לנו לתלות שלט בבית הכנסת, שמזמין יהודים לבוא לבית חב"ד לשבתות ולשיעורים מידי יום, זה ממש חשוב, היות ובבית הכנסת עוברים כל היהודים שמגיעים לקוצ'ין, מה שאומר שיש סיכוי דרך המודעה הזו להגיע לכמות גדולה יותר של יהודים שיבקרו ויעמדו בקשר עם הבית חב"ד.


בעז"ה בהמשך אכתוב פרק בנפרד על הווי החיים בעיר הזו, וכן פרק מורחב על הקהילה היהודית – סיפור מרתק בפני עצמו.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד

מתיישבים בקוצ'ין



ימי שני ושלישי הוקדשו לקניות של כל הציוד הנדרש לבית חב"ד, מסע שדורש הרבה כוחות נפש, עוברים מחנות לחנות למצוא את כלי המטבח, ועד שמגיעים לחנות ששם סוף סוף מוצאים את הצלחת או הסכו"ם המתאים, או אז מתחיל הפרוייקט השגרתי... חיפושים בכל מדפי החנות אחר כמות זהה מאותה צלחת או סכו"ם, למרות המשפט השגור בהודו האומר "הכל אפשרי", הדבר הזה כמעט בלתי אפשרי. המעניין הוא שאת כל כלי המתכת (ובתוכם כל הסכו"ם) מוכרים לפי משקל, כך שכל צלחת תקבל מחיר קצת שונה היות והמשקל משתנה בכמה גרמים...

ביום שני נסענו לעיר הסמוכה, ארנאקולם, הנסיעה לעיר מתבצעת באמצעות מעבורת (אם כי אפשר גם ברכב, רק שהדרך ארוכה ויקרה יותר), הגענו לתחנת המעבורת והתור מלא באנשים, מסתבר שבכדי לעלות למעבורת צריך להגיע כרבע שעה לפני בכדי להספיק לרכוש כרטיס ולהיכנס לרציף.
הנסיעה עצמה כ-20 דק', עיר גדולה, לא יאומן שבהודו יכול להיות כזה דבר, עיר לכל דבר, כביש דו סטרי עם הפרדה, אפילו מדרכות רחבות, וחנויות מסודרות, עיר שאפשר לקנות בה הכל כולל הכל, עברנו בין החנויות, בדרך לרחוב היהודים שקיים שם, אומרים שברחוב היהודים נמצאים 2-3 בתי כנסת עתיקים עוד יותר מהבית כנסת שבקוצ'ין, תוך כדי סיבוב עמוס קניות לא הצלחנו לשוטט יותר מדאי ברחוב היהודים, אבל על הדרך הספקנו לראות בית כנסת אחד שסגור, והבנו מתיירים נוספים שיש בית כנסת נוסף שנמצא בבעלותו של אחד היהודים המקומיים, שהסב אותו למשתלת פרחים, ומכירת מוצרים נוספים.

לקראת סוף הסיבוב פגשנו, כמו בכל יום, קבוצת יהודים מאירופה וארה"ב שבדיוק טיילה באיזור, וכל כך התפעלו לשמוע שיש בית חב"ד, והצטערו שלא הספיקו להתארגן מראש בכדי לפנות זמן לארוחת ערב בבית חב"ד.

במעבורת חזרה חיכו לנו 4 מטיילים ישראלים שבדיוק הגיעו לקניות בעיר, בחורים חמים ונחמדים שבעז"ה יבואו לבקר אותנו בשבת הקרובה בבית חב"ד, כפי הנראה לשבת הקרובה הכמות של האורחים תגדל יותר, בעז"ה.

ביום שלישי הקדשנו את הסיבוב למבצעים בבית כנסת היהודי, וביקור המשפחות היהודיות במקום, וגם קצת קניות, אלא שכמנהג ההודים במקום, מידי פעם בפעם הם עושים שביתות על דברים שונים, הפעם השביתה הכללית כאות מחאה על העלאת מחירי הקמח והאורז, אי-לכך האוטובוסים לא עבדו בעיר, הריקשות הקפיצו את המחירים, כי גם הם רשמית לא עובדים, וחייב להיות גם דבר טוב בשביתה שכזו... המעבורת שאני נוסע בבוקר בכדי לטבול בחוף קצת יותר מסודר היתה ריקה לגמרי, כי האוטובוסים באי גם הצטרפו לשביתה.

אגב המעבורת, מסתבר שיש להם תורים נפרדים לגברים ונשים לקניית כרטיסים, וגם המעבורת עצמה מאוכלסת בצדה האחד בגברים ובצידה השני בנשים – מסתבר שגם בהודו יש קווי מהדרין...
הגענו לבית כנסת, הפעם הודיעה לי חגיגית האחראית במקום, שלמרות שכל התיירים צריכים להוריד את הנעליים, אני לא אצטרך להוריד, וכך היא הנחתה את השומר ההודי במקום שיתיר לי להיכנס בנעליי לבית הכנסת. בסיבוב הזה לא מצאתי שם יהודים, יצאנו חזרה למשפחת סאלם, שאצלם ביקרנו בשבוע שעבר, הפעם רק הגברת רימה היתה, שוחחנו איתה, והיא אמרה שחבל שלא באנו לתפילת שבת ביום, כי בסופו של דבר התקיים המנין גם בשבת וכרגע אין מי שיקרא בתורה, כי ראש הקהילה היה קורא, והוא נפטר ימים ספורים לפני ר"ה, והם מאוד ישמחו שאני אבוא. הבטחנו להם שבעז"ה לשבת הקרובה נבוא, וכך בכל שבת שנדע שהמניין מתקיים.



[אגב כך, כשביקרנו אותם בשבוע שעבר, היתה שם גם הבת שלהם שנשואה ליהודי מקנדה, ושם הם גרים כיום עם שלושת ילדיהם, בעלה שאל אותי האם גם אני מקפיד על שחיטת ליובאוויטש כמו ר' זלמן אופן מקנדה, כי אם אני לא מקפיד אז הוא מוכן לתת לי את מגש העופות שהוא הביא במיוחד מקנדה!!...].

יצאנו משם בנסיון נוסף למצוא יהודים בבית הכנסת, והפעם עוד לפני שהתקדמנו מצאנו כבר אשה מבוגרת מקליפורניה, בשם לורה, ועוד זוג מגרמניה (ההורים שלהם ישראלים), שבהמשך גם הגיעו לסעודת שבת. הבחור הניח תפילין בבית הכנסת, ושם מצאתי בהשגח"פ עוד בחור ישראלי שהניח תפילין, לכמויות ההודים שתיירו בדיוק בבית הכנסת זה היה קידוש ה' עצום!

בחזור החלטנו לבקר את אשת ראש הקהל, מרת אסתר, אישה אצילית, היא מאוד שמחה שבאנו לבקר אצלה, והיא ספרה לנו בהתרגשות על חיי הקהילה במקום, היא אמרה שבדור של סבתה היו במקום עדיין יהודים יודעי ספר, שהקפידו על קלה כבחמורה, אבל בדור של אימה כבר היו פחות אנשים יודעי ספר, דבר שהוביל ממילא לירידה בשמירת תומ"צ במקום.

מסתבר שכמעט בכל בית יהודי שנמצא בשכונה הזו, יש מקווה בחצר האחורית, המקווה ככל הנראה (אם הבנו נכון) מתמלא מנביעה מהאדמה! ואפילו באיזור שבו אנחנו נמצאים כיום (פורט קוצ'ין, מרחק של 10 דקות נסיעה מרחוב היהודים), היה לאביה בית גדול שכיום נמכר לבית מלון, ושם בא' המבנים בקומת הקרקע יש מקווה עם שילוט והסבר על ענינו ביהדות, והרבה תיירים מבקרים במקום בכדי לראות את המקווה העתיק.




[בימים הסמוכים ביקרתי אצל יהודי מקומי נוסף בשם יצחק אשכנזי, אחרי דיבור קצר, שאלתי אותו האם אכן יש אצלו מקוה בחצר, הוא לקח אותי לסיבוב והראה לי בור גדול עם מדריגות, שכיום משמש להם כמקור מים לברזים].

לגודל מזלנו אסתר חסכה מאיתנו אי-נעימות, כשהיא מעצמה אמרה לנו שהיא מבינה שאנחנו לא נוכל להתכבד אצלה באוכל מכיון שהיא לא מסוגלת לשמור על כשרות, אבל היא תשמח לעזור לנו בכל מה שהיא תוכל.

*

השגחה פרטית מופלאה אירעה לנו בקשר למציאת המקום לבית חב"ד:
בלילה שהגענו, אחד מהגסט-האוס שניסינו לשכור היה מלא, והוא אמר שרק בשבוע הבא יהיה לו מקום. אנחנו המשכנו להסתובב בשכונה אחרת, ולבסוף חזרנו לאותו איזור והתמקמנו בגסט-האוס סמוך לאותו בית.

ביום שישי כשלא היה לנו איפה לבשל, הוא נידב את עצמו בשמחה שנוכל לבשל אצלו, המקום נקי ומסודר, ותוך כדי דיבור הוא הראה לנו את הדירות שהוא משכיר, מסתבר שזה לא גסט-האוס, אלא ממש דירה מסודרת ומרוהטת, סלון די גדול, שיכול לאכלס כמות של כ-25 איש לסעודות, מטבח מסודר עם שיש וארונות מטבח, חדר שינה ממוזג, לרגע ניתן לשכוח שנמצאים בהודו...
ובנוסף לכל, באם יהיה צורך הוא מוכן לתת לנו לשימוש את המרפסת הגדולה שנמצאת בקומה מעלינו, ההודי ממש נחמד, ומשתדל לעזור לנו בכל מה שאפשר, וחוסך מאיתנו המון כאב ראש, פשוט להרגיש איך שהרבי מלך המשיח עוזר שהבית חב"ד יזרום על מי מנוחות!

*

עוד דבר מעניין שצד את עיני ברחובות קוצ'ין, היות והעיר מאוד מפותחת, יש שלטים מסודרים עם שמות הרחובות, ומתחת לכל שלט רחוב יש את המשפט האמריקאי: IN G-D WE TRUST, אבל בנוסח קוצ'ין: G-d's Own Country.



יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד